ממה נגרם חסר בכמות העצם בלסת?
חוסר עצם בלסת יכול לנבוע ממספר סיבות:
- אוסטאופורוזיס: צפיפות עצם נמוכה, מינרליזציה לא מספקת, וספיגת עצם מוגברת (אובדן מתקדם של חלקים מהשן עקב אודונטוקלסטים) הקשורה לאוסטאופורוזיס עלולים להוביל להחלשת עצם הלסת.
- חוסר איזון הורמונלי: ירידה ברמות האסטרוגן גורמת לאובדן עצם אצל גברים ונשים כאחד. אם כי היא קשורה בדרך כלל לגיל המעבר אצל נשים.
- תרופות: לקורטיקוסטרואידים (המשמשים לטיפול במצבים רפואיים שונים) כמו גם לתרופות מסוימות לסרטן, יכולות להיות תופעות לוואי המשפיעות על צפיפות העצם.
- בריאות פה לקויה ואובדן שיניים: אובדן שיניים, מחלת חניכיים (פריודונטיטיס) או זיהומים דנטליים אחרים עלולים להוביל לספיגת עצם ואובדן עצם הלסת לאורך זמן.
- תזונה לקויה: צריכה לא מספקת של חומרים מזינים כמו סידן, ויטמין D וויטמין K יכולה להשפיע על בריאות העצם, כולל עצם הלסת.
חשוב לציין שחוסר עצמות בלסת הוא מצב מורכב, והסיבה המדויקת יכולה להשתנות מאדם לאדם. אם נראה שיש חוסר עצם בלסת, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע, שיוכל להעריך את המצב הספציפי ולספק אבחון ואפשרויות טיפול מתאימות.
חשיבות מסת העצם בעצם הלסת
אי אפשר להפריז בחשיבות מסת העצם בלסת, מכיוון שהיא משפיעה על היבטים שונים של בריאות הפה והרווחה הכללית, כמו למשל:
- יציבות השן: מסת העצם חיונית ליציבות השן. השיניים מעוגנות לעצם הלסת דרך הליגמנט הפריודונטלי. העצם מספקת בכך תמיכה בשיניים, ומונעת תנועה מוגזמת או אובדן שיניים.
- להשתלות שיניים: שתלים דנטליים (למעשה שורשים מלאכותיים הממוקמים באמצעות ניתוח בתוך עצם הלסת); מסת עצם וצפיפות עצם נחוצים לשילובם המוצלח. השתל אמור להתמזג עם עצם הלסת (אוסאואינטגרציה), וכך מספק בסיס יציב ועמיד לשן המלאכותית.
- כוח נשיכה ויעילות לעיסה: עצם לסת חזקה מאפשרת טחינה יעילה ופירוק מזון במהלך הלעיסה, ובכך מקלה על עיכול תקין. מסת עצם לא מספקת בלסת עלולה להוביל לירידה בכוח הנשיכה וביכולת הלעיסה, ולהשפיע על איכות התזונה.
- אסתטיקת הפנים: עצם הלסת מספקת תמיכה מבנית לפנים, תורמת לצורתם ולקווי המתאר שלהם. מסת העצם בלסת שומרת על הרמוניה וסימטריה של הפנים. אובדן מסת העצם, למשל עקב אוסטאופורוזיס או אובדן שיניים ללא החלפה, עלול לגרום למראה שקוע או מבוגר.
- שימור מבני: מסת עצם לא מספקת עלולה להוביל לנסיגת חניכיים, החושפת את שורשי השיניים ומגבירה את הסיכון לרגישות שיניים, עששת ומחלות חניכיים. יתרה מכך, אובדן מסת עצם יכול להשפיע על יישור ומיקום השיניים הסמוכות, ולהוביל לבעיות נשיכה ולאובדן שיניים פוטנציאלי.
אולי יעניין אותך:
דלקות חניכייים ו-5 סוגי מחלות חנייכים | כתרי זירקוניה
שתלים דנטליים למחוסרי עצם: הסבר מלא על התהליך
במקרה של מטופלים עם מסת עצם לא מספקת בלסת, קיימות מספר אפשרויות להתקנת שתלים דנטליים. להלן הסבר שלב אחר שלב על התהליך:
- התייעצות והערכה: התייעצות עם רופא שיניים מוסמך – פרוסטודנט, פריודונט, או כירורג פה ולסת – על מנת להעריך את בריאות הפה ואת כמות ואיכות העצם שנותרה, תוך ביצועי צילומי רנטגן או סריקות CT.
- השתלת עצם: אם לעצם הלסת אין צפיפות או נפח נאותים כדי לתמוך בשתלים דנטליים, יש כנראה צורך בהליך השתלת עצם. מדובר בהוספת חומר עצם לאזור החסר כדי לעורר צמיחת עצם חדשה. את חומר ההשתלה אפשר לקחת מגוף המטופל (אוטוגרפט), מתורם (אלוגרפט), או מחומרים סינתטיים (אלופלסט).
- מיקום שתל: לאחר שהעצם שהושתלה החלימה והתייצבה, ניגשים להשתלת השתל. הליך זה נעשה בהרדמה (מקומית או כללית – על פי מורכבות המקרה או העדפת המטופל). המנתח מבצע חתך ברקמת החניכיים כדי לחשוף את עצם הבסיס, קודח בזהירות נקב להנחת השתל, ומחדיר את השתלים לעצם הלסת.
- אוסאואינטגרציה (Osseointegration): לאחר התקנת השתל מתחיל תהליך אוסאואינטגרציה. זהו איחוי הדרגתי של משטח השתל עם העצם סביבו. התהליך נמשך בדרך כלל מספר חודשים, שבמהלכם המטופל עשוי להשתמש בשתלים זמניים כדי לשמור על אסתטיקה ותפקוד.
- מיקום עמוד עוגן (Abutment): לאחר סיום האוסאואינטגרציה, מבצעים ניתוח קטן להתקנת מבנים, חלקי מחבר הנצמדים לשתל ומשמשים לתמיכה לקראת שיקום השיניים. המנתח פותח מחדש את רקמת החניכיים כדי לחשוף את השתלים, מניח כיפות ריפוי, וסוגר את החניכיים סביבם.
- שיקום: לאחר שהחניכיים החלימו, ניתן להתקין מבנים במקומם לצורך כתרים בודדים, גשרים לשיניים, או תותבות. לפעמים השיקום הינו מוברד ישירות לשתל, ללא מבנה מתווך.
- מעקב: בדיקות וביקורי מעקב סדירים חיוניים כדי לעקוב אחר תהליך הריפוי, להבטיח שילוב תקין של השתלים ולבצע את כל ההתאמות הנדרשות.
חשוב לציין שתיאור התהליך לעיל הוא כללי, ותוכנית הטיפול הספציפית עשויה להשתנות על סמך גורמים אינדיבידואליים ומומחיות רופא השיניים.
בסרטון ד”ר ג’רי כהן מסביר בתוכנית בטלוויזיה על השתלת עצם והרמת סינוס
ההבדל בין השתלת שיניים רגילה להשתלת שיניים למחוסרי עצם
ההבדל העיקרי בין השתלת שיניים רגילה להשתלת שיניים למטופלים חסרי עצם טמון במצב ההתחלתי של עצם הלסת. שתל דנטלי רגיל מוכנס ללסת עם כמות מספקת של עצם טבעית, בעוד שהשתלת שיניים למחוסרי עצם דורשת הליכים נוספים כדי לטפל בחוסר מסת העצם.
השתלת עצם ואלטרנטיבות קיימות
קיימות גם גישות חלופיות עבור מטופלים שאינם מועמדים מתאימים להשתלת עצם, או שמעדיפים אפשרויות שונות:
- שתלים זיגומטיים: אלה הם שתלים ארוכים יותר, המעוגנים בעצם הזיגומטית (עצם הלחי). הם מייתרים את הצורך בהשתלת עצם בלסת העליונה, שבה אובדן עצם נפוץ יותר. שתלים זיגומטיים מספקים בסיס יציב לשיקום שיניים מבלי להסתמך על עצם הלסת הבלתי מספקת.
- השתלות All-on-4 (או All-on-6): טכניקות אלו כוללת הנחת ארבעה (או שישה) שתלים דנטליים במיקומים אסטרטגיים בתוך עצם הלסת, כדי לתמוך בתותבת דנטלית מלאה. על ידי “משחק” מסוים עם זוויות השתלים ניתן לבטל את הצורך בהשתלת עצם, מכיוון שהעצם הזמינה מנוצלת בצורה יעילה יותר.
- הרחבת רכס עצם: טכניקה המשמשת להרחבת עצם הלסת כדי ליצור מספיק מקום להנחת שתלים דנטליים. בהליך זה מפצלים את עצם הלסת, מרחיבים וממלאים בחומר השתלת עצם. גישה זו יכולה להוות חלופה להשתלת עצם אנכית עבור מטופלים עם עצם לסת צרה.
- שתלים קצרים: שתלים דנטליים קצרים מיועדים למטופלים עם גובה עצם אנכי מוגבל. שתלים אלו קצרים יותר, אך עדיין מספקים יציבות ותמיכה לשחזור שיניים. הם ממוקמים בעצם הזמינה ללא צורך בהליכי השתלת עצם מקיפים.
